אחרי הפגישה הייתי מנסה להתגנב באיטיות החוצה אבל הוא היה עוצר אותי, שואל לשמי ומסתכל לי בעיניים. שואל בכנות גמורה: "אז מה חשבת על הסרט?" ואני הייתי אומרת שלדעתי, זה רק עוד מופע הזוי של שליטה גברית, שהעניין הוא אפילו לא המין, אלא הכוח. הוא היה מתרשם מאוד, ומבקש שאני אשאר רק עוד כמה דקות – לחלוק עם הקבוצה. אז הייתי נשארת וחולקת, ואז חוזרת שוב, רק כדי שמישהו יתפעל מהדעות היפות והנכונות שלי על כל הסרטים האלו. אחרי כמה זמן הייתי כבר הופכת לחלק קבוע בקבוצה, מוצאת חברות ומעמד חברתי, אנשים שמקשיבים – מי לא היה נשאר בקבוצה כזו? הייתי משלמת עוד ועוד כסף כדי להגיע לעוד מפגשים ולראות עוד סרטים. עושה טובות שאני לא רוצה לעשות עבור אנשים שאני מנסה לרצות (כמו להיות אחראית על האוכל, או לדאוג שמישהי תגיע לחדר השינה של המנחה הכריזמטי). אלוהים יודע כמה סרטים הייתי רואה לפני שהייתי מבינה שאני בעצמי, כבר בכת.